المكتبة في السحابة

לכוון בשעת העיטוף שציוונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי לזכור המצוות לעשותן.

לפי השו"ע לפני התחלת העיטוף, ולפי הסידור לפני גמר העיטוף.

לפי שניהם לפני התחלת העיטוף.

לפי שניהם לפני גמר העיטוף.

בשבת.

כשלובש כמה ציציות די בבדיקה הציצית הראשונה.

יטול ידיו וימשמש בציציותיו ויברך עליו גם אם לובש טלית גדול מיד.

לפי שניהם אין לברך על הטלית קטן ע"י משמוש אם לובש הטלית גדול לפני התפילה (אפילו לאחר זמן).

הן לפי הסידור והן לפי השו"ע אין צריך לברך, כי הטלית קטן מועיל בשעת השינה שלא יהיה היסח הדעת.

הן לפי השו"ע והן לפי הסידור צריך לברך, כי בשעה שפשט חשב ללובשו רק לאחר "כמה שעות".

אם ציציותיה מצמר יכול ללובשה ולברך עליה, ואם מכותנה ילבשנה אך לא יברך עליה.

אם ציציותיה מצמר לא יכול ללובשה כלל, ואם מכותנה יכול ללובשה ויברך עליה.

אין לה תקנה כלל.

לא, וחייב להטיל הציצית על מקום העיגול.

אם בדעתו להחזיר התפר לקדמותו חייב בציצית, ואם לאו פטור מן הציצית.

לפי השו"ע כן, בתנאי שהגופייה תהיה פתוחה משני צידיה ברובם, לפי הסידור בנוסף לכך צריך שלא יהיו לה שרוולים.

לפי שניהם ירא שמים יחמיר לעצמו שלא ללבשה.

ב, ג, ד.

ב, ג, ד, ה.

א.

ה.

מניין הקשרים והכריכות.

מניין הקשרים והכריכות והחוליות.

בנוסף לכל הנ"ל, אופן עשיית הכריכות, שהיום עושים אותן רק ע"י חוט אחד ארוך.

שכתוב "גדילים" "על ארבע כנפות כסותך".

שכתוב "גדילים" "על כנפי בגדיהם".

שכתוב "גדילים" ו"ציצית" עם שמונה חוטים (וחמישה קשרים) עולה למניין תרי"ג.

שיהיו הציציות ארוכות יותר מי"ב גודלים.

לעשות כריכות עם חוליות.

לפי הסידור, גם הקשר צריך להיות למעלה מקשר גודל.

מיד כשקנה הטלית ע"מ ללובשה.

בשעה שרוצה ללובשה.

ביום חול לפני שלובש ובשבת רק אחר שלובש.

פסולה.

מן הדין פסולה, אך בשעת הדחק ניתן ללובשה.

בטוויה ושזירה פסולה אך בהטלה כשרה.

בטוויה ושזירה פסולה, ובהטלה כשרה רק בשעת הדחק ויכול גם לברך עליה.

ניתן להשתמש בהם, אך לא יברך עליהם.

ניתן להשתמש בהם ולברך עליהם, כי נוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו.

לפי השו"ע ניתן לברך גם על הטלית וגם על התפילין, אך לפי הסידור לא ניתן לברך על הטלית אא"כ אמר לו בפירוש "מתנה על מנת להחזיר".

מותר רק אם נפסק אחד מהחוטים, אך אם הם שלמים אסור משום ביזוי מצווה.

מותר להתיר וגם לחתוך ובלבד שיחתוך בשיניו ולא ע"י סכין.

מותר רק להתיר, ובתנאי שיתלה את הציציות היפות בטלית מיד.

כ"ד גודלים מרווחים על כ"ד גודלים מרווחים, לא כולל בית הצאוור.

אמה של תורה רוחב, על שתי אמות של תורה אורך, כולל בית הצאוור.

אמה של תורה רוחב, ושתי אמות של תורה אורך (אמה מלפניו ואמה מלאחריו), לא כולל בית הצאוור.

על כל מצות עשה, חוץ ממצות עשה שיש בהן יוהרא לנשים (כמו ציצית ותפילין).

רק מצות עשה שהן חובת הגוף (כמו שופר ולולב וכיוצא בהן).

כדי שלא ילך בבוקר ד' אמות בלא ציצית.

כדי שיזכור המצוות תמיד.

לפי השו"ע מעלות השחר עד השקיעה, לפי הסדור "משיכיר בין תכלת ללבן" עד תחילת השקיעה.

לפי השו"ע משיכיר עד צאת הכוכבים, לפי הסדור מעלות השחר עד תחילת השקיעה.

כשנפסקו לגמרי שני חוטים אפילו מצד אחד.

מן הדין יכול לזרקה באשפה, ןוהמדקדק במצוות יגנוז אוה, ובעל נפש יניחנה בספר לסימניה לעשות בה מצוה אחרת.

מן הדין יכול לזרקה לאשפה, בעל נפש יגנוז אותה, והמדקדק במצוות יניחנה בספר.

אסור רק תוך ד' אמות של קבר.

אסור רק כשהציציות נגררות על הקברים.

דווקא דרך לבישה.

דווקא שרוצה ללובשה.

למעט שאינה עשוייה לכסות את הגוף.

שצריך להיות כולו מופשט.

לרבות בעלת חמש כנפות.

לפי השו"ע שמיכת צמר כן וסדין כלל לא, ולפי הסידור שמיכה כן, וסדין רק מצמר.

לפי השו"ע שמיכה אף לא מצמר וסדין רק מצמר, ולפי הסידור רק שמיכת צמר, וסדין כלל לא.

לפי השו"ע כלל לא, ולפי הסידור רק שמיכה אף לא מצמר.

כשנגע בכיס התפילין לפני שנגע בטלית.

כי כתוב "והיו לטטפות בין עיניך", ודורשים: כל זמן שבין עיניך יהיו שתים.

כי כתוב "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ולא נאמר "והיו לזכרון בין עיניך".

אם מותר להפסיק כו'.

לפי השו"ע כן, לפי הסידור לא.

לפי שניהם כן.

הא' "מנהג נכון", הב' "מנהג נכון ויפה", הג' "מנהג יפה".

הא' "יש ליזהר", הב' "מנהג יפה ונכון", הג' "מנהג נכון".

בשעת התפילה לא צריך לברך, במשך היום צריך לברך.

אם נשמטו מחמת שההידוק השתחרר צריך לברך, ואם נשמטו בעודן מהודקות המנהג שלא לברך.

א, ב.

ג.

א, ה.

א, ב, ה.

מן הדין אחר ובא לציון, מנהג העולם אחר קדיש תתקבל, ומנהג האר"י אחרי עלינו לשבח.

מן הדין אחר שמו"ע, מנהג העולם אחרי ובא למיון וקדיש תתקבל, על פי קבלה אחרי עלינו לשבח, ויש נוהגים אחרי קדיש יתום.

כשאין לו זמן להניח תפילין של יד מפני איחור לדרכו, אף שאח"כ לא יוכל להניח את של יד.

ביד ימין, שהיא יד כהה שלו.

אם כותב כך בטבעו, יניח ביד שמאל (אף שהיא יד החזקה שלו). ואם רק הרגיל את עצמו לכתבו גם בימין, אזי יניח בימין כיון שהיא יד כהה שלו.

שהקשר של תפילין מאחורי הרשא יהיה בגובה העורף באמצעו.

בתפילין של יד האורך, בתפילין של ראש הרוחב.

כל השיעורים שווים בחומרתם.

בענין כוונת התפילין.

שינה.

של יד על של ראש, כדי שלא לעבור על המצוה.

של ראש על של יד, כי קדושת הראש חמורה.

אחד ליד השני, של יד בצד ימין ושל ראש בצד שמאל.

לפי השו"ע מעלות השחר עד צאת הכוכבים, לפי הסידור משיכיר את חברו עד השקיעה.

לפי שניהם מעלות השחר בלי ברכה ומשיכיר עם ברכה, עד השקיעה.

כן, כי עדין אינו זמן שכיבה.

מחלוקת הפוסקים, וטוב לחוש לדעה האוסרת.

אם מניחן בברכה עובר, ואם מניחן בלא ברכה אינו עובר.

על "בל תוסיף" אינו עובר, אבל עובר על זלזול האות של חול המועד.

לרש"י והיה אם שמוע, קדש. לר"ת שמע, קדש.

לרש"י והיה אם שמוע, והיה כי יביאך. לר"ת והיה כי יביאך, והיה אם שמוע.

חשש ברכה לבטלה.

חשש בל תוסיף.

להשתמש ברצועות של ר"ת בשל רש"י.

מותר, שהרי לא בירך.

אסור בכלל, כי צריך להסמיך הנחת הראש לשל יד.

מותר להפסיק רק לדברים שבקדושה.

לפי השו"ע מותר לענות רק קדיש, קדושה וברכו, ולפי הסידור מותר אפילו לענות אמן. 

כשיכול לקיים שניהם ביחד בלי טורח.

כשאינו "עוסק" במצוה אלא רק "מקיים" מצוה.

אסור, אלא אם כן עשו תנאי.

בציצית מותר להשתמש אפילו ללא תנאי, וברצועות אסור בשום אופן.

בציצית ורצועות כשהן עליו אסור בשום אופן, וכשהן לא עליו, בציצית מותר אפילו בלא תנאי, וברצועות רק על ידי תנאי.