כשמעבירים מבחן דיגיטלי לכיתה בוחרים מה הוא בשבילה: מבחן, שיעורי בית או הערכה עצמית. בהגדרות של ההעברה בוחרים גם אילו כלים יהיו לתלמידים: הקראה, מחשבון, הכתבה קולית ו"ידעתי או ניחשתי".
מה זה בשביל הכיתה
בראש ההגדרות של העברה דיגיטלית יש שלושה כרטיסים. כל אחד מכוון את ההגדרות שמתחתיו, ואפשר לשנות כל אחת מהן:
- מבחן: נכנס לציון. ניסיון אחד, בלי רמזים, והתשובות מוצגות אחרי הסיום.
- שיעורי בית: לא נכנסים לציון. בלי טיימר, עם רמזים בלי הורדת נקודות, ועד שלושה ניסיונות. בסוף רואים את הציון ואת התשובות.
- הערכה עצמית: בשביל התלמיד. הוא רואה מיד אחרי כל תשובה אם צדק, מסמן בכל שאלה "ידעתי" או "ניחשתי", ויכול לנסות כמה פעמים שירצה.
התלמיד רואה במסך הפתיחה מה זה, למשל "שיעורי בית. זה לא נכנס לציון: אפשר לעבוד בנחת ולהיעזר ברמזים". בתוצאות של הכיתה ובדף של כל תלמיד, שיעורי בית והערכה עצמית מסומנים בתג, והם לא נכנסים לממוצעים.
הכלים לתלמיד
- הקראה: התלמיד יכול להקשיב לשאלה ולתשובות בשפה של השאלה. כדאי לכבות במבחן שבודק קריאה, כמו הבנת הנקרא.
- מחשבון במבחן: בלי מחשבון, מחשבון פשוט (ארבע פעולות החשבון) או מחשבון מדעי. כדאי להשאיר בלי מחשבון כשהמבחן בודק את החישוב עצמו.
- הכתבה קולית בתשובות פתוחות: התלמיד אומר את התשובה, והיא נכתבת בתיבה. כבויה כברירת מחדל. כדאי להשאיר אותה כבויה במבחן שבודק כתיב או כתיבה.
- "ידעתי" או "ניחשתי": בכל שאלה התלמיד מסמן אם ידע או ניחש. זה לא משנה את הציון. ב"תובנות על הכיתה" תראו טעויות שסומנו "ידעתי", כלומר תפיסה שגויה שהכיתה בטוחה בה.
לתלמידים יש גם כלים שלא צריך להפעיל: תצוגת טקסט (גודל, ריווח, סרגל קריאה וניגודיות גבוהה) ופסילת תשובות בשאלות רב־ברירה. הדף הכלים שבמבחן מסביר אותם. כשאתם צופים במבחן בזמן אמת, לתלמידים מופיע גם הכפתור שאלה למורה.