מבחן הלכות שבת תשע״ט - דיני הכנסת שבת, הדלקת נרות,...

כן.

לא.

כן, בתנאי שנאפתה בבית.

ללחם משנה כן, אבל לאכילה לא.

חובה לעסוק בעצמו, אלא אם כן הוא אדם חשוב שאין דרכו להתעסק בעצמו.

חובה לעשות בעצמו כל צרכי השבת אפילו אדם חשוב, כי זהו כבודו שמכבד את השבת.

אינו חייב לעסוק בעצמו, אלא רק מצד ״מצווה בו יותר מבשלוחו״.

מתחילים באמצע ומסיימים באגודל.

מתחילים באצבע ומסיימים בזרת.

מתחיים בקמיצה ומסיימים באגודל.

לדעת ר״ת הלילה מתחיל בצאת כל הכוכבים כמו בזמן עלות השחר.

לדעת הגאונים הלילה מתחיל בצאת ג׳ כוכבים בינוניים, ואילו לדעת ר״ת בצאת ג׳ כוכבים קטנים.

להלכה: לאיש לא, לאשה כן.

להלכה: המדליק כן, אבל שאר בני הבית לא.

מעיקר הדין לא, אבל המנהג שכן.

א׳ נכונה, אך בתנאי שלא דלוק שם שום נר אחר.

א׳ ב׳ נכונות, אלא שאם לא דלוק שםשום נר היא יכולה לומר לו להדליק שני נרות, כי זהו צורך מצוה שהתירו בבין השמשות.

היא יכולה לומר לו להדליק נר אחד, אבל אינה יכולה לברך עליו מאחר וההדלקה נעשתה על ידי גוי.

אם עדיין לא אמרו ״ברכו״- לא יתחיל להתפלל מנחה אם באמצע התפילה הציבור יאמר ״ברכו״. כיוון שאינו יכול לסיים בהיתר- הרי זה כמתחיל באיסור.

גם אם לא ענה עמהם ״ברכו״, ואם רוב אנשי העיר אמרו כבר ״ברכו״- הוא נגרר אחריהם ואינו יכול להתפלל מנחה אף אם הוא נמצא בביתו, אלא ערבית שתים.

בתפלת לחש: כי באמירה זו ״כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״.
אחר תפילת לחש: משום שכאשר יו״ט חל בשבת לא אומרים אותו בתפילה.
בקידוש: כדי להוציא בניו הקטנים.

בתפלת לחש: כי באמירה זו ״כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״.
אחר תפילת לחש: כדי שיאמרו כולם ביחד ובקול רם.
בקידוש: כדי להוציא בניו הקטנים.

בתפלת לחש: כי באמירה זו ״כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״.
אחר תפילת לחש: משום שכאשר יו״ט חל בשבת לא אומרים אותו בתפילה.
בקידוש: כדי להוציא את אישתו ובני ביתו הגדולים שלא היו בבית הכנסת.

בתפלת לחש: כי באמירה זו ״כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״.
אחר תפילת לחש: משום שכאשר יו״ט חל בשבת לא אומרים אותו בתפילה.
בקידוש: כדי לומר אותו על הכוס.

בשניהם לא יצא י״ח מוסף או שחרית . בראשון, כי הקדים קרבן מוסף לפני קרבן תמיד, ובשני כי אמר שקר לפני המקום . 

בשניהם יצא י״ח שחרית, כי הברכה העיקרית היא ״רצה״ שהיא שווה בכל התפילות . 

בשניהם יצא י״ח מוסף, אך לא י״ח שחרית . 

מן הדין יכול להמשיך סעודתו עד בין השמשות, וכשיגיע בין השמשות יפסיק סעודתו ויפרוס מפה על הפת ויקדש על היין, ולא יברך ״הגפן״ על היין אם כבר שתה יין לפני כן, ויאכל הפת אחר הקידוש בלא לברך ״המוציא״ . אך בעל נפש יש לו להזהר לכתחילה שלא להגיע לכך, אלא יסיים הסעודה לפני בין השמשות, ויברך ברכת המזון . 

א׳ וב׳ נכונות, אלא שגם אז בעל נפש יש לו להזהר שלא להגיע לידי כך . 

מן הדין מפלג המנחה, ומצווה מן המובחר בכניסתו מיד אחרי תפלת ערבית אפילו מבעוד יום, ונמשך זמנו כל הלילה, אך יש לו תשלומין כל היום . 

א׳ ב׳ נכונות, אלא שאם יש אונס קצת שלא יוכל לאכול הסעודה בלילה- יכול לדחות הקידוש למחרת ביום.

א׳ נכונה, אלא שאם לא קידש בלילה במזיד אינו יכול לקדש ביום . 

לכתחילה כן, ובדיעבד אם שתו המסובין ביחד כשיעור רוב רביעית יצאו י״ח.

לכחילה כן, אבל בדיעבד רק אם שתה אחד המסובין כמלוא לוגמיו יצאו י״ח.

ב׳ וג׳ נכונות, אלא שגם אם הוא שונא יין- יכול לתת לשתות לכתחילה לאחד מן המסובין.

אם יש לפניו על השולחן בקבוק יין והיתה דעתו לשתותו, ישתה מיד מהיין ההוא ובלא ברכת ״הגפן״. ואם אין לפניו יין וגם אם לא הייתה דעתו לשתות יין- יביאו לו יין אחר ויברך ״הגפן״ על היין בלא קידוש וישתה.

גם אם היה יין לפניו והיתה דעתו לשתותו- צריך לקדש שוב על היין אך מבלי לברך ״הגפן״.

אם לאחר הקידוש בירך ״המוציא״ על הפת, יצא י״ח לדברי הכל, אלא שאין זה ״מצוה מן המובחר״.

א נכונה, אלא שגם אין זה ״הידור מצוה״.

א׳ ב׳ נכונות, אלא שלדעה אחת לא יצא י״ח.

צריך לברך הן על היין והן על שאר משקים, אלא אם כן יברך ברכת המזון על הכוס ולאחריה ברכה אחרונה, שאז לא צריך לברך על היין.

לא צריך לברך אחריהם, כיון שהם נפטרו מברכה ראשונה, הרי שהמשקים נעשו טפלים ליין, ואין צריכים לברך אחריהם כמו שאין מברכים על כוס הקידוש.

לא צריך . לחזור ולקדש.

צריך לחזור ולקדש.

לדעה אחת כביצה, לדעה שניה כזית, ואין הכרעה.

לדעה אחת יותר מכביצה, לדעה שניה כזית, והלכה כדעה השניה.

כל עוד שלא סיים את הברכה- יחזור לראש ברכת ״יוצר״. ואם חתם הברכה, יאמר אחר התפילה רק את ״לא-ל אשר שבת״.

יאמר היכן שנזכר את הקטע הנ״ל, ואחר התפילה יאמר פיוט ״א-ל אדון״.

כן, כדי שלא להוסיף על מה שתקן משה.

לא, אלא אם כן מעלים הרבה מעל השבעה, שאז יש טורח צבור.

לא, אלא אם כן העולה הנוסף חוזר על הפסוקים שכבר קראו, אדי יש חשש ברכה לבטלה.

עד סוף זמן חכמי הגמרא כן, ורבנן סבוראי תקנו שלא.

אם לא אמרו קדיש כן, אם אמרו קדיש- לא.

א׳ נכונה, אך לא בפרשת ״זכור״, שהיא מן התורה.

א׳ ב׳ נכונות, אך גם לא בשבתות שמוציאים שני ספרי תורה.

אכן כך נהגו בימי חכמי הגמרא לקרוא בספר נביאים שלם כשר, אך כיום משום ״עת לעשות לה׳״ מקילים לקרוא אף בספר הפטרות פשוט.

מן הדין היה צריך לקרוא בספר כשר, אלא משום ״עת לעשות לה׳״ התירו לקרוא בספר על נייר רגיל, ולכן עדיין יש עדיפות לקרוא מספר נביאים שלם אפילו על נייר, מאשר מספר הפטרות רגיל על נייר.

לא, ודי במנין שומעים. אך הגולל את ספר התורה צריך לשמוע, ולכן ממתינים לו עד שיסיים לגלול.

לא, אלא העיקר שכל אחד יקרא לעצמו בלחש, אך את הברכות צריך לשמוע.

מן הדין רש״י אף אם אינו מבין, וירא שמיים אונקלוס ופירוש התורה שמבין.

מן הדין אונקלוס ש״מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא״, וגם ״ניתן בסיני״, וירא שמיים גם רש״י אם מבין.

מן הדין די בתרגום מילולי, וירא שמיים אונקלוס עם פירוש רש״י ובלבד שמבינם.

א׳ נכונה, ודי לשתות רביעית יין מכוס הקידוש.

א׳ נכונה, אלא שמותר לאכול פת יותר מכביצה ומזונות אפילו כדי ״לסעוד הלב״.

כי כל התקנה של הקידוש הוא משום כבוד יום, ודי בברכת ״הגפן״ להדגיש את חשיבותו של כבוד יום.

כי אי אפשר לומר ביום שבת ״ויכולו״.

כי הקידוש של היום הוא רק מדרבנן.

״להתענג בהם בעונג אכילה ושתיה ושינה״.

״להודיע לעם את חוקי האלקים״.

״ללמד בהם תורה לרבים״.

מאכל ממיני דגן, פירות, בשר ודגים.

מאפה ממיני דגן, תבשיל ממיני דגן, רביעית יין, בשר ודגים, פירות.

מאכל ממיני דגן, רביעית יין, בשר ודגים, פירות.

שאין אומרים קדיש אחר קריאת התורה של מנחה בשבת.

שצריכים לומר כמה פסוקים לפני הקדיש שלפני התפילה.

שמן הדין גם בתפילת השחר היו צריכים לומר קדיש.

אם אכל, בין הבדיל על הכוס ובין לא- צריך לחזור ולהתפלל ערבית. ואם רק עשה מלאכה- בין כך ובין כך לא צריך לחזור להתפלל.

אם כשנזכר עדיין לא הבדיל על הכוס- יתפלל שוב ערבית ויבדיל על הכוס, ואם כבר הבדיל על הכוס- לא יתפלל שוב ערבית.

בין אכל ובין עשה מלאכה, אם עדיין לא הבדיל על הכוס- יתפלל ערבית ויבדיל על הכוס, ואם כבר הבדיל- יתפלל ערבית שוב וגם יחזור להבדיל על הכוס.

כדי שגם השתיה תהיה מכוס מלאה כראוי.

כדי שברכת הגפן תהיה על כוס מלאה כראוי.

כדי שישפך ממנו מעט על הארץ לפני ההבדלה.

אף אם לא התכוון לצאת.

אף אם התכוון לצאת.

אף אם התכוון שלא לצאת בברכת היין.

הגברים חייבים מן התורה, והנשים מדרבנן.

הגברים חייבים הן בתפילה והן על הכוס, והנשים רק על הכוס.

הגברים והנשים חייביםמדרבנן במידה שווה.

הגברים חייבים מדרבנן, והנשים ספק חייבות, ולכן גבר שיצא י״ח הבדלה לא יכול להוציא את האישה.

לזכר שנברא האש במוצאי שבת, וכיוון שנאסר בשבת, הרי השבת נבדלת בזה משאר הימים, ועל כך אנו מברכים.

כל התשובות נכונות.

לזכר שנברא האש במוצאי שבת.

להלכה לא, אך המנהג להמתין עד אחרי הבדלה על הכוס.

להלכה לא, אך יש דעה האוסרת תפירה וחטיבת עצים.

להלכה לא, אך יש דעה האוסרת הכל.

כי הבדלה מבדילה בין קודש לחול, ורק אח״כ מותר להתעסק במלאכות של חול.

כי לפני הבדלה עדיין לא יצאה תוספת שבת.

כי כתוב ״זכור ושמור״, זכרהו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה, וצריך להישמר מעשיית מלאכה לפני זכירת השבת ביציאתו.