קִראוּ אֶת הסיפּוּר ועֲנוּ עַל השְׁאֵלוֹת...

קִראוּ אֶת הסיפּוּר ועֲנוּ עַל השְׁאֵלוֹת בָּעַמוּד הבָּא.

המַתָנהָ

יום ההוּלֶדֶת שֶׁל דַפְנהָ מִתקָרֵב וּבָא. אימָא שָׁאֲלָה אֶת דַפנהָ: "אֵיזו מַתָנהָ אַת רוצָה ליוֹם ההוּלֶדֶת? "דַפנהָ לא ידָעָה מָה לַענוֹת. צבָעים? ישֵ לָה הַרבֵּה. דוּבּוֹנים? בּוּבּוֹת? גַם מֵהֶם ישֵׁ לָה הַרבֵּה. "אוּלַי סֵפֶר?" שָׁאֲלָה אימָא. "סֵפֶר זֶה טוב," אָמרָה דַפנהָ. "אֲני אוהֶבֶת ספָרים.אֲבָל אֲני רוצָה לְקַבֵּל מַשֶׁהוּ שֶׁאֶפשָׁר לחַבֵּק..." "מָה למָשָׁל?" שָׁאֲלָה אימָא."לא יודַעַת!" אָמרָה דַפנהָ."טוֹב, אֲני אֶצטָרֵך לַחשׁוֹב עַל זֶה," אָמרָה אימָא.כַּאֲשֶׁר הִגיעַ יום ההוּלֶדֶת, הָייְתָה דַפנהָ סַקרָנית מְאוד ורָצתָהלָדַעַת מָה אימָא קָנתָה לָה. אימָא הִגישָׁה לָה בּמַתָנהָ קוּפסַתקַרטוֹן עִם חוֹרִים בַּמִכסֶה, ודַפנהָ לא יכָלָה לנחֵַש מָה ישֵבּתוֹך הקוּפסָה.לפֶתַע שָׁמעָה קוֹל "מְיאָוּ" חָלוּש עולֶה מִבִּפְנים. בּידַָייִםרועֲדוֹת מֵהִתרַגשׁוּת מיהֲרָה דַפנהָ לִפתוחַ אֶת הקוּפסָה,והוציאָה מִתוֹכָה חֲתוּלָה קטַנהָ, שֶׁסֶרט ורָוד קָשוּר לצַווָארָה.דַפנהָ חיבּקָה אֶת הַחֲתוּלָה הקטַנהָ."זו המַתָנהָ הַנפִלָאָה בּיוֹתֵר שֶׁהָייִת יכוֹלָה לָתֵת לי," אָמרָהדַפנהָ."כֵּן," חִייְכָה אימָא, "רָציתי לָתֵת לָך מַשֶׁהוּ שֶׁאֶפשָׁר לחַבֵּק!"מאת ארנונה סבר, מתוך הספר 365 סיפורים, הוצאת ענבל.